<h1>סמ"ק מצוריך סימן ק"פ</h1>
<h2>דף יב.</h2>
והאיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה והשליח עושה שליחותו [ס"א שליח], והאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת אבל אמר הרי היא במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר מקודשת וכן בגירושין, והאומר לחבירו צא וקדש לי אשה [סתם] אסור בכל הנשים שבעולם כי לכל אחת יש לומר שמא קדש שלוחו קרובתה של זאתא) אבל אם בשעה שצוה לשליח לא היה לזו שרוצה לקדש שום אחת מן הקרובות בעולם האסורות פנויות מותר בהב). א)0מאי טעמא חזקה שליח עושה שליחותו אע"פ שהן מותרות לעולם הוא אסור דהו"ל כמאן דאמר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ומסקינן בפרק התקבל (גיטין דף ס"ד) במה דברים אמורים להחמיר אבל להקל אין אומרים בשל תורה חזקה שליח עושה שליחותו, עכ"ל ס"ג (מצוה מ"ח). בפרק בכל מערבין (עירובין דף ל"א) פליגי רב נחמן ורב ששת דאמר רב נחמן בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו בשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה חזקה שליח עושה שליחותו, ופסק הר"ר שמשון מופרליו"ט (תוספות דף ל"ב ד"ה רב ששת) כרב ששת משום דקיימא לן כרב ששת באיסורי, ור"ת אומר (שם) דאדרבא הלכה כרב נחמן ומביא מפרק התקבל (ס"ד) בעל אומר לגירושין וכו' דמסיק כי אמרינן חזקה [שליח עושה שליחותו] לחומרא לקולא לא אמרינן ואי חזקה שליח עושה שליחותו מן התורה אם כן אין לחלק בין חומרא לקולא, ועוד מביא ראייה מפרק קמא דחולין (דף י"ב) מהאומר לשלוחו צא ושחוט וכו', ור"י דוחה הראיות של רבינו תם ופסק כרבינו שמשון, ואומר הא דקאמר רב ששת דאף של תורה ח"ש היינו במקום שהמשלח סמוך על שלוחו ויבוא (השליח) [המשלח] לידי איסור אם לא יעשה שליחותו כגון כל הנהו דמייתי התוספות בעירובין וקטנים וחרש וכן גבי תרומה חדשה ושחיטה אבל גבי גירושין אין המשלח בא לידי איסור אפילו לא יגרשינה שלוחו ובהא מודה רב ששת דאין חזקה שליח עושה שליחותו דהך, והכא דאסור בכל הנשים נראה לר"י דאין זה דין תורה אלא קנסא קנסוהו רבנן מפני שעשה שליחותו סתם בזה שלא פירש מי יקדש לו, ורבינו נתנאל פסק כר"ת וסותר ראיות של ר"י, ונראה דהלכה כרב נחמן וטעמא משום דחזקה שליח עושה שליחותו אינו כרוב גמור דהו"ל כמחצה על מחצה ולהכי בשל תורה הוי ספיקא דאורייתא לחומרא כדמסיק בגיטין (דף ס"ד) ובקידושין אמר מספק ח"ש לחומרא כרבי יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה כו' ובגירושין מספק אין ח"ש לחומרא ובשל סופרים ספיקא דרבנן לקולא וסמכינן אחזקה שליח וכו' הלכך הוי שפיר מילתה דרבי יוחנן מן התורה אסור בכל הנשים, ומיהו רב ששת אית ליה דחזקה שליח עושה שליחותו הוי רוב גמור ומפיק אפילו מחזקת איסור אף בשל תורה ושמא סוגיא דגיטין הוי שפיר כוותיה דבעריות החמירו חכמים ולכך אין להתיר בגירושין דרבנן דהא אמרינן פ"ק דכתובות (דף ט"ו) דבעינן תרי רוב גבי יוחסין ושמא אינה מגורשת משום חד רובא ואם נשאת לאחר הוי הולד ממזר מדרבנן וכל שכן הכא דאיכא חזקת אשת איש וסמוך מיעוט דשלוחין לחזקה והוי מחצה על מחצה לר"מ דחייש למיעוט ולכל הפחות מדרבנן חיישינן, עכ"ל תוספות בפרק ב' דנזיר (דף י"ב). ב)0אע"פ שהיה לה לאחר מכן פירוש לאחר שצוה לשלוחו. לשון ס"ק.
